להיות אותנטי או לאנוס את השטח?

הירח מסתתר מאחורי העננים ובקושי רואים משהו. אני צועד בעשב שמגיע לי עד המותניים ומקווה שגם לנחשים קר. במרחק מופיעה צללית של הר קטן. אני בניווט בדד בקורס טייס. אין עם מי להתייעץ. אני מוציא את המפה המנויילנת ומשווה להר שבמפה. במפה זה הר יותר גבוה ויותר רחב. עכשיו רגע האמת. אני מאד רוצה לאנוס את השטח, כלומר להאמין שזה ההר הנכון ואני במסלול הנכון, למרות זה מאד יזיק לי ואני הולך להתברבר כל הלילה, כי האמת, שהיא שאני טועה בדרך, היא יותר מפחידה. אני מחליט להמשיך ישר, ועמוק בפנים אני יודע שהלילה הזה לא הולך להיגמר.. גם היום כשאני יושב מול אישה שאני מאד רוצה אני נתקל בדילמה דומה. לנסות להיות מי שאני רוצה להיות או להיו

ת אותנטי. כשאני משחק אותה קול, מנסה להסתיר את זה שאני מאד נמשך אליה. מחביא את הבילבול. לובש מסכה, אני מאבד את הדרך. זה מרגיש יותר בטוח ולפעמים מרגיש גם יותר גברי, אך ברגע שאני משחרר את העוגנים של האמת, של כאן ועכשיו, אני הופך לעלה שעף ברוח. אני נהיה בעצם אחד שרוצה לרצות את האחרת בכדי להשיג מטרות עתידיות. ואני בכלל לא יודע מה האחרת רוצה. מה הסוד הנורא שאני מפחד לגלות? שאני מאד מתרגש? שאני לא יודע בעצם מה להגיד? שאני קצת בשיתוק? יש פחד להניח את הלב בידי אדם זר שיכול להחליט למעוך אותו. למדנו להסתיר את הפגיעות שלנו. להתנהל מתוך הפחד. באופן מפתיע כשאנחנו באמת שלנו, כשאנחנו משתפים את מה שקורה לנו כאן ועכשיו, הירח זורח והשביל מתגלה. אין לנו צורך לחשוב מה להגיד. פתאום זה זורם לנו. "לא ישנתי כל הלילה" פנתה אלי חברה " מחר אני צריכה לדבר פעם ראשונה לפני מאות אנשים ואני מפחדת לחטוף בלקאאוט" הצעתי לה לעלות לבמה, לחכות רגע, להסתכל סביב על הקהל ולדבר על מה שהיא מרגישה. היא עלתה על הבמה וסיפרה להם שהברכיים רועדות לה, שהלב דופק חזק והיא שכחה את כל המילים. היא שתפה כמה זה מרגש לעמוד מול כל הקהל הזה. פתאום היא מצאה את עצמה מדברת כבר דקה שלמה בביטחון וכל העיניים עליה. כשהיא דיברה על האמת שלה בכאן והעכשיו, היא לא היתה צריכה לחפש מילים, המילים היו שם. הדרך נגלתה אליה. אבל המעניין מכל הוא שיש כאן את קסם הטרנספורמציה. כשאתה באמת שלך, אולי לעצמך אתה נשמע מגמגם, אבל לאחר אתה נצבע בצבעי זריחה. האומץ שלך לשים את ליבך בידו הופך אותך למשהו אחר. אתה פתאום זוהר באש האמת. נוצרת מציאות אחרת שבה הכל האפשרי. פעם הייתי בקבוצת תרפיה ומאד נדלקתי על בחורה עדינה ושברירית. הרגשתי שהיא מסתייגת ממני, אפילו מוצאת בי משהו מאיים. פחדתי בכלל לדבר איתה. באחת ההפסקות אזרתי עוז ופניתי אליה: "אני מרגיש את לא רוצה את קרבתי. יש לי בקשה. אולי תקדישי לי שתי הפסקות. נשב ביחד על הספסל. אני אצא קצת מהלחץ ותוכלי לראות שאני בעצם לא מה שאת חושבת. מה את אומרת?" היא הסכימה. בהתחלה גמגמתי אבל בסוף השבוע כבר התאהבנו. שרנו אינטימיות מודעת 😍😎 ליווי אישי לנשים: https://goo.gl/I9NtMT ליווי אישי לגברים: https://goo.gl/GWnhVZ סדנאות שבע דקות בגן עדן: https://goo.gl/4dr5bU